<h1>האורה לרש"י סימן ק"י</h1>
<h2>דף צז.</h2>
אסור לאכול חלב בכפות שאכלו בהן אוכלין חמין של בשר, אלא אם כן מגעילן ברותחין בכלי שני בין של קרן בין של עץ.
<h2>דף צז:</h2>
מורי ראה מעשה שבא לפני זקני ר' שמואל הכהן, בכף הבשר שבאה בקדירה של חלב, ושאלתי קמי מורי כסוי קדירת חלב כשהוא רותחת או חלוף ובדבר המכסה קדירת בשר בשעת בישול, ואמר משערינן בכל הכסוי, והעיד רבי יעקב בר יקר על כף חולבת שהגיסו בה קדירה מלאה בשר, ושיער בששים, לפי מה שנכנס בקדרה, ולא לפי כולה.
וכחל שבישלו עם הבשר אסור. ובששים מותר, וכחל מן המנין.
<h2>דף קג:</h2>
כל הבשר אסור לבשל בחלב חוץ מבשר דגים וחגבים.
<h2>דף קד:</h2>
העוף עולה עם הגבינה על שלחן אחד ואינו נאכל.
וכשאוכלין גבינה ואחר כך אוכלים בשר רוחצין ידיהם ופיהם במים ומקנחים פיהם יפה יפה.
<h2>דף קה.</h2>
אכל גבינה מותר לאכול בשר בקנוח הפה, אכל בשר אסור לאכול גבינה, אלא אם כן שהה שיעור סעודתא אחריתי, רבי אוסר לאכול חלב אחר דגים מבושלים בלא קנוח מפני שומן שבפרור ושבקערה.
<h2>דף קז:</h2>
רבי אינו מניח לאכול בשר וגבינה על השלחן, ואפילו לאותן שאין מופלגין ממנו בהוצאה ואפילו הוא יושב בראשו של שלחן, אלא אם כן נוטל את המפה על ברכיו ואוכל לעצמו, או לעשות מחיצה בין הקערות בינו לבין האוכלים. והביא ראיה מהא דשני אכסנאין זה בא מן הצפון וכו' ותני עלה לא שנו אלא שאין מכירין זה את זה וכו'. צורר אדם בשר וגבינה במטפחת אחת, ובלבד שלא יהיו נוגעין זה בזה.
<h2>דף קח.</h2>
טיפת חלב שנפלה לתוך קדירה ויש באותה קדירה בשר כמו אותו חלב ששים פעמים כמותו, בטל אותו חלב ומותרת אותה קדירה באכילה, דקיימא לן כל איסורין שבתורה בששים, חוץ מדברים שאמרו חכמים כגון אלו אסורין ואיסורן בכל שהוא, וכגון תרומה שאינה בטילה אלא באחד ומאה. וכגון ערלה וכלאי הכרם שאינם בטילים אלא במאתים, וכגון תבלין ופלפלין ששיעורן בטעמן.
<h2>דף קט.</h2>
וקיימא לן כרבי יהודה בין בטיפת חלב שנפלה על הבשר ולא ניער, ויש בה כדי ליתן טעם באותה חתיכה, בין בחלב הדבוק בחתיכת בשר, ויש בה ליתן טעם, ואפילו אין בו כזית דהא חצי שיעור אסור מן התורה חתיכה עצמה נעשית נבילה ואין מועילין שאר החתיכות לבטלה וכולן נאסרות, ואפילו הן אלף, דבהא קיימא לן נמי כרבי יהודה דמין במינו לא בטיל, דהא קם ליה רבי בשוטתיה ורב ושמואל קיימו בשוטתיה דרב ושמואל דאמרו תרווייהו כל איסורין שבתורה במינן במשהוא והלכה כרבי יהודה נמי באיפשר לסחטו אסור וכולה נעשית נבילה מין במינו לא בטיל. אלמא אם יש ברוטב לבדו יותר מששים בכל החתיכה שקבלה את הטעם הרוטב מבטלה ומשליך לחוץ אותה חתיכה וכולן מותרות, ובהא אפילו רבי יהודה מודה דכל מין ומינו ודבר אחר סלק את מינו כמי שאינו ושאינו מינו רבה עליו ומבטלו.
<h2>דף קיא:</h2>
דגים שעלו בקערה מותר לאכלן בכותח, צנון שחתכו בסכין אסור לאכלו בכותח.
<h2>דף קטז:</h2>
וחלב הקיבה הנמלח עם הבשר משנתנו טעם זה בזה נעשו שניהם איסור, כדקיימא לן חתיכה עצמה נעשית נבילה, וכל טעם היוצא עוד מן חלב הקיבה בין טעם הבשר שבו בין טעם החלב שבו הכל אסור לפי שכולו נבילה, וכשמתערב חלב זה עם חלב נבילה הוה ליה מין במינו חלב נבילה וחלב היתר, וכבר פסקנו חתיכה נעשית נבילה ואוסרות כל החתיכות כולן ולא אמרינן בר נותן טעם הוא מפני שאף טעם החלב שהיה מתחילה נעשית כולה נבילה. המעמיד חלב בעור הקיבה, אם יש בה כדי ליתן טעם בחלב, הרי זו אסורה.
חלב הנמצא בעור הקיבה קרוש שמולחין אותה בעורה בין שנותנין בה חלב אחר בין שמולחין אותה קיבה בחלבה אסור משום בשר בחלב ממש לאסור הגבינה איסור גמור דמה שכנסו בקיבה חלב גמור הוא כדתנן כשרה שינקה מן הטריפה קיבתה אסורה, שמע מינה דחלב טריפה חשבינין ליה וטריפה שינקה מן הכשירה קיבתה מותרת מפני שכנוס במעיה והוה ליה כנתון בקערה, ותניא נמי [לעיל ק"ט ע"ב] קיבה שבישלה בחלבה אסורה מפני שהוא כנוס במעיה [והוה ליה כנתון בקערה].
